אם הייתי צריכה לתאר במשפט אחד את מימי זיו הייתי אומרת בקול רם “וילכו שניהם יחדיו עצב ושימחה”.

כבוד הוא לי להכיר לכם את מימי זיו, אמנית, ציירת, מאיירת אופנה ומרצה במחלקה לעיצוב בשנקר.

לכולנו יש רגעים בקריירה ובחיים בכלל  שאנו מרגישים ברגע אחת "וואו", "הצלחתי",  "שיחקתי אותה" או " וואו הנה זה קורה, היה שווה כל רגע של עבודה קשה"  – כך קרה לי כשפגשתי את מימי זיו לראשונה. כשנפגשנו, לא ידעתי מי היא. הפגישה הראשונה הייתה ביחד עם אחותה המהממת שרה, שלצד עבודתה כהנדסאית עוסקת גם בתחום תיאטרון בובות .

המפגש היה נהדר והיו אנרגיות חיוביות. מימי, שכבר ביקרה בעבר בהודו,  אמרה שחלום חייה להגיע להודו בחג ההולי וזה יהיה  עבורה ממש הגשמת החלום. שתיהן החליטו מיד להצטרף למסע .

באותו מפגש  שאלתי את מימי במה היא עוסקת. הייתה לי תחושה שהיא מגיעה מתחום האומנות או האופנה אבל לא ידעתי לשים את אצבע בדיוק. ואז היא אמרה שהיא מרצה במחלקת האופנה בשנקר. התעלפתי!!!! התרגשתי ואמרתי לה שזה כבוד גדול עבורי. אחרי הפגישה חזרתי הביתה קורנת וזורחת ואמרתי לבעלי I DiD IT"  " . לא צריכה יותר אף אחת למסע, הוא מושלם.

יצאנו למסע סה"כ 4 נשים, וכל אחת ענקית ומדהימה.

מאז הכל היסטוריה…

אתמול הגעתי לבקר את מימי בביתה, ולראיין אותה לבלוג שלי. מימי, בוגרת שנקר ומרצה בשנקר אשר מלווה כבר שנים פרחי אופנה צעירים. הייתה לנו שיחה מצוינת. כל כך התרגשתי לראות בכל פינה בבית מזכרת מהטיול שלנו בהודו. הראנר הרקום בחוטי זהב (שמימי שיגעה את המוכרת לשנות בו כמה עיצובים)  קיבל את פניי.

התמונה שהצייר לא הסכים למכור (אבל בכל זאת מכר) הייתה תלויה על הקיר. ראיתי גם את הטבעת המהממת שממי ציירה ואיירה בעלי זהב בסדנת התכשיטים שלנו. בכלל, מימי מספרת שזה היה טיול של סגירת מעגל מבחינתה ומבחינת האומנות שלה. מימי מרצה בשנקר על לאיור אופנה  ומלמדת מהו צבע כדרך חיים ומציגה בדרך כלל תמונות מגוגל. והנה כעת, יש לה תמונות מקוריות  שהיא צילמה והן צבעוניות כפי שלא היו לה מעולם. מימי עוסקת גם בציור, אך רק לאחרונה חזרה להשתמש בצבעים העזים בציוריה, צבעים המביעים לדעתה הלך רוח, ומבטאים פנימיות עמוקה. מאז שכלה את בנה, הציגה בארץ ובעולם יצירות קודרות שהשפיעו מהטרגדיה, ובימים אלו היא מחזירה את הצבע לחיים.

בפגישה שלנו דיברנו על החיים  על ליאור בנה היקר שנהרג בשנת 2003 כשתיעד פעולה צבאית של חטיבת גבעתי בעזה. ליאור היה צלם ביחידת הצילום וההסרטה של דובר צה"ל. את החולצה שלבש ליאור ז"ל לבשה מימי בפושקאר, המקום שבו כמעט כל מטייל אחרי צבא מבקר. היא מספרת שבדרך זו היא הגשימה גם לליאור חלום ושבטח הוא מסתכל שם מלמעלה גאה באמא שלו ואומר שהיא שאקלית אמיתית.

לפני שנה בערך מימי הציגה תערוכה ציורים צבעונית ושמחה, אחרי 14 שנה שהיא עוסקת בשכול דרך האומנות שלה. היום ניתן לראות את הצבעים הססגוניים בכל יצירותיה ומי שלא ראה אותן פשוט מפסיד. (אפשר לראות אותן בדף האינסטגרם שלה)

מימי בעייני היא דוגמא ומופת לאישה חזקה ואמיצה אישה שבחרה בחיים.

למימי יש משפט שהיא מבקשת להעביר לעולם:

"אינך יכול למנוע מציפורי העצב מלעופף מעל ראשך, אך אתה יכול למנוע מהן לקנן בשערותיך"

אחת הנשים העוצמתיות שהכרתי ושאנצור בליבי. תודה לך מימי שזימנת לי הזדמנות להכיר אותך