היכרות עם חני שדה המדהימה והמעבר מעולם עיצוב הפנים אל עולם התנועה…
בגיל 30 הגעתי לברזיל, אני, בעלי ו-2 ילדי (אז בני שנתיים ושש) ועזבתי אותה בת 41 – אישה
היו אלה שנים שללא ספק עיצבו את אישיותי ולא פחות מזה את נשיותי.
ברזיל ריגשה וסקרנה אותי. חשבתי לתומי שמראה עצי הקוקוס יהוו את תפאורת הרחוב הראשית. לא ידעתי, לא הכרתי ולא הבנתי את התרבות ובטח גם לא את שפת הרחוב המתנגנת שלימים למדתי אותה. המוסיקה, קצב ושמחת החיים התוססת של הברזילאים, הנופים, השווקים, הצבעים – כבשו אותי בסערה.
כיוון שהעבודה המשרדית הייתה משעממת , בהכשרתי כמעצבת פנים מצאתי דרך למלא את נשמתי והחלתי לעצב רהיטים למשפחות הישראליות שחזרו לארץ ולימים גם פתחתי סטודיו שעסק אך ורק בעיצוב חדרי ילדים טרטרוגה (TARTARUGA = צב).
במבט לאחור, 11 שנה אלה היו אבן דרך מכרעת בחני שאני היום. רחוקה מהבית ומהסביבה הטבעית של משפחה וחברים קיבלתי תשובה לבדיקה גנטית שעשיתי ובה גיליתי שאני נשאית של הגן BRCA1. אותו גן האחראי אצל נשים על סרטן שד ושחלות. אמי נפטרה בגיל 44 ועננה זו ריחפה מעלי ללא רחמים. בהתייעצות עם מומחים מהארץ ומברזיל בתחום שהיה כה חדש באותם ימים, החלטתי לעבור ניתוח כריתת שד מניעתי ולאחר מכן שיחזור ואני רק בת 31. הרצון להמשיך לחיות את חיי בחייק משפחתי, להמשיך ליצור, לעשות, או פשוט להיות הוא הכוח שהביא אותי לקחת פיקוד על חיי ואם אפשר אז לשלוט על הגנטיקה.
התשוקה לחיים זה משהו חזק ואני חושבת שזכיתי לחיות את אותן שנים במקום הזה בו הדופק כל כך גבוה. כבחורה צעירה שתמיד התביישה בגוף שלה (צלוליטיס, חזה קטן, חוסר פרופורציה, שיער מתולתל ויבש, ג'ינג'ית שהיו צוחקים עליה בילדות) זכיתי לחיות במקום שבו הרגשתי שיש כבוד לגוף האישה פשוט כפי שהוא. כמי שישבה על חוף הים הטרופי המהמם, לבושה בביקיני ישראלי טיפוסי, כזה המכסה את כל הישבן כולו ומעלי חולצת ג'ינס פתוחה, מתפללת שהילדים רק לא ירצו להיכנס למים, הו … כי אז אצטרך להוריד מעלי את חולצת הג'ינס –
צפיתי מהצד בהן. הנשים יפות המראה, בכל גיל, ובכל צורת גוף מתהלכות זקופות על חופי הים בביקיני קטן ובביטחון. אני מודה, בהתחלה עברה בי ביקורת, זו ששואלת "מה היא חושבת לעצמה?" אבל לאט לאט הבנתי שגם אני רוצה להיות ולהרגיש כמוה. בהתחלה ירדה חולצת הג'ינס, אח"כ גם התחלף בגד הים ואט אט הרגשתי איך מחלחל בי שינוי מבורך.
לימים (בת 38) כחלק מניעתי המשכי, עברתי גם ניתוח גניקולוגי להוצאת שחלות. בעודי שוכבת ומחלימה מחשבות חלפו בראשי וידעתי שאני מחפשת שינוי בחיי. חיפשתי משהו שימלא אותי משמעות, שייתן בי תחושת בריאות וחיות, שיעצים אותי. כמו נבואה שמגשימה את עצמה – שמעתי על שיטת תנועה בשם ניה (NIA –"NOW I AM") ומהר מאד נסעתי לארה"ב להכשיר את עצמי כמורה. וואהו כמה נכון זה היה עבורי! כמה אהבה טהורה ותשוקה הכניסה ניה לחיי. אותה שיטת תנועה של גוף ונפש, זו המכבדת את דרך הגוף הטבעית לתנועה ומאפשרת לכל אחד ואחת באשר הם לנוע מתוך הנאה הפכה אותי להיות מישהי אחרת. ריפאה אותי, חיזקה והעצימה אותי. פעמים רבות אמרתי לאנשים סביבי שאותה חני לפני הניה זו לא אותה חני שאחרי הניה. עזבתי באחת את כל נושא עיצוב הפנים ושקעתי בעולם התנועה. התחברתי אל הגוף, הקשבתי לנפש והתחברתי לנשיות.
התשוקה ללמד ולהעביר את הקסם הזה נתנו לי את הכוח לפתוח שיעורי ניה בברזיל, וגם עם פורטוגזית קלוקלת רקדתי את החיים מול קבוצה נשים מקסימה. ועם אותה תשוקה גם חזרתי ארצה להעביר גם כאן שיעורים.
ארון הבגדים שלי מסתבר היה שונה מארון הבגדים של מורות הניה בישראל, שלא לומר גם משל התלמידות. אין מה לעשות, ברזיל הכניסה הרבה צבע לחיי ואת חוסר הבושה לבלוט ולהעז. ( אין ספק שזה גם ניסיון השנים והבגרות האישית שלי, בכל זאת הגיל עושה את שלו )הסטודיו היה מלא נשים לבושות בגדי ספורט שחורים (וצר לי לומר – משעממים) ואני גרפתי מחמאות בזו אחר זו עבור הבגדים שלבשתי. מה שלא ידעתי אז הוא שמעבר לצבעים, דוגמאות והדפסים, עולם הטקסטיל הברזילאי היה מין המובילים בעולם מבחינה טכנולוגית. חוש האסתטיקה והעיצוב שהם חלק מה-די.אן.איי שלי ואותו מקום שתמיד מחפש רצון לשינוי והתפתחות צעקו בראשי – "יאללה הגיע זמן לעשות משהו חדש" ואני, שהתחלתי בקטנה רק לעצמי ולחברות התחלתי לאט לאט לעצב קו בגדי ניה שנתפרים בברזיל מאותה טכנולוגיה נפלאה של בדים מנדפים, נושמים, שאינם סופגים ריחות זיעה, אקולוגיים ואפילו בעלי מסנן קרינה UV 80. היום הקו של hsBODYTALK הוא קן ספורט נשי ומתאים לכל מי שרוקדת ניה כמובן אבל גם למי שעושה יוגה, פילאטיס, חדר כושר ולשעות הפנאי. אני עובדת על דוגמאות שמחמיאות לך והסלוגן שלי הוא: "בגדים שנעים איתך" .הוא גם הסלוגן של חיי. אני רוצה לתת לך להרגיש יפה, מיוחדת, שמותר לך, שצבע מחמיא לך, שצבע זו אנרגיה והכי חשוב שיהיה לך נעים ונוח. ככה בבגד וככה בחיים.
מי יודע לאן תיקח אותי הדרך בהמשך, העיקר להמשיך להקשיב ללב ולפעימותיו
לחיות בטוב, להיות בטוב ולא להפסיק לחיות בתשוקה.
מעוניינת להצטרף אל המסע הבא ולזכות בחווייה מעצימה ובלתי נשכחת? לחצי כאן לפרטים נוספים.
